מי היה/הייתה שֵׁת?

סיפורו של שֵׁת

שֵׁת הוא בנם של אָדָם וחַוָּה, שנולד אחרי שקַיִן הרג את הֶבֶל. כשנולד, אמו קראה לו שֵׁת ואמרה שאלוהים שם לה זרע אחר במקום הֶבֶל, אשר הרגו קַיִן (בראשית 4:25). בספר בראשית נאמר גם שאָדָם היה בן מאה ושלושים שנה כשהוליד בן בדמותו, כצלמו, וקרא לו שֵׁת.

אחרי הולדת שֵׁת חי אָדָם עוד שמונה מאות שנה והוליד בנים ובנות נוספים (בראשית 5:3-4). בנו של שֵׁת הוא אֱנוֹשׁ. במקום שבו נרשמת הולדתו של אֱנוֹשׁ, בספר בראשית מצוין שאז החלו בני האדם לקרוא בשם יהוה (בראשית 4:26).

שֵׁת היה בן מאה וחמש שנים כשנולד אֱנוֹשׁ, וחי עוד שמונה מאות ושבע שנים והוליד בנים ובנות נוספים (בראשית 5:6-7). כל ימי שֵׁת היו תשע מאות ושתים עשרה שנה, ואז מת (בראשית 5:8). שושלת היוחסין שמתחילה באָדָם ועוברת דרך שֵׁת ואֱנוֹשׁ ממשיכה בבראשית פרק 5 עד נֹחַ.

שֵׁת מופיע גם, בכתיב שֵׁת, בראש שושלת היוחסין בדברי הימים א', בין אָדָם לאֱנוֹשׁ (דברי הימים א' 1:1). בברית החדשה, לוּקָא מתחקה אחר מוצאו של ישוע לאחור דרך אֱנוֹשׁ ושֵׁת עד אָדָם, שהיה בן אלוהים (לוּקָא 3:38).

משמעות השם

מְיֻעָד

מקור השם

עברית

תפקיד

בן אָדָם

אזכור ראשון

בראשית 4

אזכורים בתנ״ך

8 אזכורים

שֵׁת: שאלות ותשובות