שמואל ב׳ יח:2

וַיִּפְקֹד דָּוִד אֶת־הָעָם אֲשֶׁר אִתֹּו וַיָּשֶׂם עֲלֵיהֶם שָׂרֵי אֲלָפִים וְשָׂרֵי מֵאֹות׃

וַיֹּאמֶר הָעָם לֹא תֵצֵא כִּי אִם־נֹס נָנוּס לֹא־יָשִׂימוּ אֵלֵינוּ לֵב וְאִם־יָמֻתוּ חֶצְיֵנוּ לֹא־יָשִׂימוּ אֵלֵינוּ לֵב כִּי־עַתָּה כָמֹנוּ עֲשָׂרָה אֲלָפִים וְעַתָּה טֹוב כִּי־תִהְיֶה־לָּנוּ מֵעִיר [לַעְזִיר כ] (לַעְזֹור׃ ק) ס