תהילים 126:4
“שׁוּבָה יְהוָה אֶת־ [שְׁבוּתֵנוּ כ] (שְׁבִיתֵנוּ ק) כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב׃”
הקשר: תהילים 126
2אָז יִמָּלֵא שְׂחֹוק פִּינוּ וּלְשֹׁונֵנוּ רִנָּה אָז יֹאמְרוּ בַגֹּויִם הִגְדִּיל יְהוָה לַעֲשֹׂות עִם־אֵלֶּה׃
3הִגְדִּיל יְהוָה לַעֲשֹׂות עִמָּנוּ הָיִינוּ שְׂמֵחִים׃
4שׁוּבָה יְהוָה אֶת־ [שְׁבוּתֵנוּ כ] (שְׁבִיתֵנוּ ק) כַּאֲפִיקִים בַּנֶּגֶב׃
5הַזֹּרְעִים בְּדִמְעָה בְּרִנָּה יִקְצֹרוּ׃
6הָלֹוךְ יֵלֵךְ ׀ וּבָכֹה נֹשֵׂא מֶשֶׁךְ־הַזָּרַע בֹּא־יָבֹוא בְרִנָּה נֹשֵׂא אֲלֻמֹּתָיו׃
על תהילים 126: שִׁיר הַגֹּולִים
תיאור שיבת העם לציון לאחר הגלות, תוך הבעת שמחה ותקווה על הגאולה והברכות שיבואו עם השיבה לארץ ישראל.
פרשנות
מזמור זה מבטא את תקוות העם היהודי לשיבה מהגלות. השיר מתאר את השמחה והתקווה של העם לאחר השיבה מבבל, ומשקף את הרגשות העמוקים של גאולה ותקווה. המשורר מדגיש את הנס האלוהי של השחרור, ומזמין את העם להמשיך ולבטוח בחסד ה'. הוא מדגיש כי אלה שזורעים בדמעה יקצרו ברינה, ומבטא אמונה חזקה בישועה העתידית. המזמור מהווה סמל של תקווה ואמונה, המעודד את העם לשמור על אופטימיות גם בזמנים קשים.