שמות 12:31
“וַיִּקְרָא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן לַיְלָה וַיֹּאמֶר קוּמוּ צְּאוּ מִתֹּוךְ עַמִּי גַּם־אַתֶּם גַּם־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּלְכוּ עִבְדוּ אֶת־יְהוָה כְּדַבֶּרְכֶם׃”
הקשר: שמות 12
29וַיְהִי ׀ בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וַיהוָה הִכָּה כָל־בְּכֹור בְּאֶרֶץ מִצְרַיִם מִבְּכֹר פַּרְעֹה הַיֹּשֵׁב עַל־כִּסְאֹו עַד בְּכֹור הַשְּׁבִי אֲשֶׁר בְּבֵית הַבֹּור וְכֹל בְּכֹור בְּהֵמָה׃
30וַיָּקָם פַּרְעֹה לַיְלָה הוּא וְכָל־עֲבָדָיו וְכָל־מִצְרַיִם וַתְּהִי צְעָקָה גְדֹלָה בְּמִצְרָיִם כִּי־אֵין בַּיִת אֲשֶׁר אֵין־שָׁם מֵת׃
31וַיִּקְרָא לְמֹשֶׁה וּלְאַהֲרֹן לַיְלָה וַיֹּאמֶר קוּמוּ צְּאוּ מִתֹּוךְ עַמִּי גַּם־אַתֶּם גַּם־בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וּלְכוּ עִבְדוּ אֶת־יְהוָה כְּדַבֶּרְכֶם׃
32גַּם־צֹאנְכֶם גַּם־בְּקַרְכֶם קְחוּ כַּאֲשֶׁר דִּבַּרְתֶּם וָלֵכוּ וּבֵרַכְתֶּם גַּם־אֹתִי׃
33וַתֶּחֱזַק מִצְרַיִם עַל־הָעָם לְמַהֵר לְשַׁלְּחָם מִן־הָאָרֶץ כִּי אָמְרוּ כֻּלָּנוּ מֵתִים׃
על שמות 12: פסח והוצאת ישראל ממצרים
ה' מצווה את בני ישראל לקיים את חג הפסח, להקריב שה, למרוח דם על המשקוף, ולאכול מצות, בזמן שהוא מכה את כל בכורי מצרים ומשחרר את העם.
פרשנות
פרק זה מתאר את יציאת מצרים ואת מכת הבכורות, נקודת השבר המכרעת בשעבוד ישראל. המעבר מעבדות לחירות מתחיל בהכנות לפסח, כולל הוראות מדויקות לשחיטת הקרבן, מריחת הדם על המשקוף, ואכילתו. האל מכה כל בכור במצרים, מבני אדם ועד בהמות, תוך פסיחה על בתי בני ישראל. רגע זה מסמל את הגאולה האלוהית ואת ההבדלה בין העם הנבחר לעמים אחרים. בני ישראל יוצאים במהירות, נושאים את בצק המצות, וכך מתחיל המסע הגדול למדבר ולארץ המובטחת. הפרק מדגיש את חשיבות הזיכרון והמסורת, בציווי להעביר את סיפור היציאה מדור לדור.