במדבר 31:33
“וּבָקָר שְׁנַיִם וְשִׁבְעִים אָלֶף׃”
הקשר: במדבר 31
31וַיַּעַשׂ מֹשֶׁה וְאֶלְעָזָר הַכֹּהֵן כַּאֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֶת־מֹשֶׁה׃
32וַיְהִי הַמַּלְקֹוחַ יֶתֶר הַבָּז אֲשֶׁר בָּזְזוּ עַם הַצָּבָא צֹאן שֵׁשׁ־מֵאֹות אֶלֶף וְשִׁבְעִים אֶלֶף וַחֲמֵשֶׁת־אֲלָפִים ׃
33וּבָקָר שְׁנַיִם וְשִׁבְעִים אָלֶף׃
34וַחֲמֹרִים אֶחָד וְשִׁשִּׁים אָלֶף׃
35וְנֶפֶשׁ אָדָם מִן־הַנָּשִׁים אֲשֶׁר לֹא־יָדְעוּ מִשְׁכַּב זָכָר כָּל־נֶפֶשׁ שְׁנַיִם וּשְׁלֹשִׁים אָלֶף׃
על במדבר 31: נקמת מדיין
סיפור מלחמת ישראל במדיינים, בה הם נוקמים על מעשי המדיינים שהחטיאו את בני ישראל, והורגים את כל הזכרים ולוקחים שלל רב תוך שמירה על הנחיות אלעזר הכהן והמפקדים.
פרשנות
פרק זה מתאר את נקמת ישראל במדייני לאחר חטא בעל פעור. משה מצווה על בני ישראל לצאת למלחמה נגד המדיינים כעונש על הסתה לחטא. הצבא הישראלי יוצא למלחמה ומנצח, הורג את כל הזכרים ומלכי מדיין, וכולל גם את בלעם. לאחר הניצחון, הם שבים עם שלל רב - כסף, זהב, בגדים ובהמות. משה וזקני העדה מחלקים את השלל בין הלוחמים והכוהנים, תוך הפרשת תרומה לה'. הפרק מדגיש את משמעות הקדושה, הנקמה האלוהית, וחשיבות שמירת העם מפני השפעות זרות ועבודה זרה.